בורמה זה כאן

בורמה זה כאן

הללויה אני מתכוון לכל מילה! הללו את בודהה!

הבוקר השקם 5:30 עזבתי את בנגקוק ותפסתי מונית לשדה התעופה דון מואנג שם עליתי על טיסת אייר אסיה לינגון. 

במהלך הטיסה הטייס כבר הכין אותנו לטיסה לא נעימה בעליל שכללה בעיקר נסיעה על כביש משובש באוויר כיאה למדינת עולם שלישי כמו בורמה שעדיין לא סללו את האוויר כמו שצריך. ובאמת כחצי שעה אחרי המראה המטוס רקד כמו בלרינה, תחילת עונת המונסון ומזג האוויר לא יציב בלשון המעטה.

נחתנו בינגון ומלא חששות מהשלטון הצבאי, שמחזיר צלמים חזרה לארץ המוצא, הגעתי לביקורת הגבולות. הצגתי את הדרכון ואת ויזה שעשיתי בארץ מראש (יומיים מראש). הופ חותמת הופ אני בפנים.

באולם מקבלי הפנים עמד נציג של גהסטהאוס שמופיע בלוגלי פלנט ו אמת שאליו רציתי להגיע. אז קפצתי על ההסעה.

המחירים בלונלי 10-25 דולר בפועל 30 דולר לחדר פשפשים עם מזגן שעושה טובה שירותים ומקלחת ומסך טלויזיה שצריך משקפת כדי לראות משהו. עשיתי סיבוב שלקח לי תקופת חיים בחום המהביל של ינגון, 43 מעלות עם 85% לחות.

חזרתי לנקודת ההתחלה וסגרתי 3 לילות. מסתבר שהלונלי נכתב ב 2011 היום אחרי 3 שני המחירים עלו ב 50% בערך.

טוב, אז חדר יש יאללה לטייל. לא לפני שבתם קתי בארוחת בוקר בורמזית שכללה בצקים מטוגנים בטעם מוזר עם קפה עם חלב מרוכז ממותק ואומלט עם שאריות אפרוח (אמיתי לגמרי).

קיבלתי הצפנה למפה מאשת הקבלה ויצאתי לדרך נקודה ראשונה סולה פאיה, מקדש בן 2000 שנה הממוקם בכיכר במרכז העיר שסביבו בנייני ממשל וממש בסמוך אובליסק החירות עם גן מרשים סביבו. חירות, זה מה שחשבו האופטימים בשנת 1988 שבנו אותו בינתיים אין ספור מלחמות וקונפליקטים פנימיים שהביאו את הצבא לעשות הפיכה ולהשתלט לי השלטון. מאז, העם ששאף לחרות מדוכא ביד רמה.

הדרך מהשדה למלון הכניסה בי רוח אופטימית נסיעה של חצי שעה עברה בין שווקים של פירות ודגים וכשהריחות חדרו לרכב כולם החזיקו את האף ואני נשמתי מלוא הריאות זה זרק אותי לווייטנאם בכזו חדות שההתרגשות אמיתית מלאה אותי וצימררה אותי פה בצוואר ממש כאן.

התחושה הראשונית מהעיר זרקה אותי לכיוון אחר לגמרי, קמבודיה!

כשאני מטייל במזרח תמיד תיק המצלמה על הגב ואני יכול להניח עליו את הארנק פתוח ואני יודע שאין מצב שאני לא מוצא אותו שם, באותו מקום. הוויה הראשוני מהעיר ינגון שזה ממש לא נכון כאן. הקבצנים שרודפים אחריך האנשים שנצמדים קצת יותר מידיי נותנים תחושה מעיקה ובמיוחד בתקופה הזו שמחוץ לעונה שפשוט אין תיירים שלא לדבר על ישראלים שעסוקים בשביל החומוס בישראלידה בתאילנד.

אז יצאתי לדרך, סולה פאיה, מקדש, הכניסה חולצים נעליים כמו במזרח רק שכאן גם מורידים גרביים, נו טוב כבר היה לי יותר גרוע במקלחת בלאוס מייד מכרחים אותך לתרום 1000 צאט או איך שלא קוראים למטבע המקומי, דולר אחד. חשבתם שזה נגמר, אז לא, עכשיו צריך לשלם כניסה! כניסה למקדש! אני לא חושב שאי פעם שילמתי כניסה למקדש בודהיסטי. לא נורא הלכו עוד 3 דולר.

נכנסתי פנימה ואתם יודעים מה, לא שווה את ה 4 דולר שלי. בודהות מצועצעות עם אורות לד צבעוניים ממש בודהות של ערסים. עשיתי סיבוב ברחבה המעגלית שחלקה בשיפוץ (כן ואני יחף) כשסיימתי עשיתי עוד סיבוב רק כדי שאני ירגיש שאני מנצל את הכסף שלי כמו שצריך.

כמה תמונות שיחה עם מדריך מקומי (מובטל שנטפל לתיירים) והחוצה. ממש קמבודיה.

יצאתי והמשכתי על הרחוב הראשי לכיוון בית הכנסת ״משמע יהושוע״ הגעתי וכמובן משה לא פה, הוא הלך לנוח תחזור מחר. ואני עוד אחזור. משם למקדש הינדי ומשם לשוק פתוח מאלף פשוט מאלף נהנתי לשוטט בסמטאות לצלם את האנשים שצחקו למראה הלבן עם הכובע והמצלמה. אציין שאת הסיבוב בשוק עשיתי עם מצלמה קומפקטית כדי למשוך פחות תשומת לב וזה עבד.

משם המשכתי לשוק מקורה הגדול בינגון וממש איך שנכנסתי גשמי המונסון התחילו לזעוף. שעה של שיטוט בין דוכנים הספיק לגשם לדעוך ויצאתי משם אגב ללא קניות למרות המחירים המאוד סבירים יחסית לשווקים במזרח. יצאתי מהארץ עם תיק של כ 7 קילו ואני מתכוון לשמור עליו כך!

סיימתי את הסיור הרגלי בעיר (זה המומלץ ע״י הלונלי) והנחתי לעצמי ללכת לאיבוד בעיר, זה הכי כיף. תוך כדי שיטוט מצאתי את עצמי שוב ברחוב הראשי וככה סתם נסחפתי לבאר בסגנון אירופאי שהציע אינטרנט חינם. שתי בירות ו 7 דולר אחר כך התחלתי לכתוב את הפוסט הזה.

תוך כדי ישיבה כאן התחילה תפילה מהמסגד הקרוב (מעבר לכביש) ופתאום הרגשתי בבית, בעיר הקדושה, הכבושה, תלוי את מי שואלים.

הלילה האחרון סבל ממצוקת שינה חריפה, 3:40 ברוטו ולא הצלחתי להרדם אז היום נחתוך מוקדם. עכשיו 17:30 ואני מנקר תוך כדי כתיבה. לא נראה לי שאני שורד עד 8.

מחר יום חדש, אולי גם פוסט חדש.

כמו שאתם מבינים, רשת פה זה לא משהו לספר לנכדים, בעצם כן כי הם בטוח לא יבינו על מה אני מדבר, אז תמונות בינתיים אני לא מעלה אבל לא אנוח ולא אשקוט עד שהבלוג הזה יהיה מעוטר בתמונות לתפארת מדינת ישראל (פומפוזי משהו)

לילה טוב