מהרגע שחזרתי לארץ והתחלתי לעבוד בעיר הקדושה/כבושה (תלוי את מי שואלים) כבר ידעתי שאני חוזר, ובקרוב. תחושה של מיצוי וחוסר מיצוי שליוו אותי בכמעט שנה האחרונה והנסיבות שבמעטפת הביאו אותי להחלטה לצאת שוב.
לאן?
ישבתי וחשבתי על מקום שיהיה רחוק מדריסת הרגל של ההמונים. מקום שישקף נאמנה את החיים והמסורת במקום ולא פחות חשוב, מקום במזרח.
פתחתי מפה וגוגל והתחלתי לתור. בהתחלה זה היה ברור אני חוזר לווייטנאם אבל מהר מאוד וייטנאם ירדה ובורמה עלתה כאופציה ריאלית. החיים בבורמה (אגב בשבילכם מיאנמר) הם שיקוף של החיים במזרח לפני 20-30 שנה. החקלאות ותעשייה הנחשלת יחד עם אנשים שמחים בחלקם למרות שאין, פשוט אין ונוסיף לזה ממשל ושלטון עריץ שמונע מהתושבים מגע עם העולם החיצון מדכא וכולא את מתנגדיו הפכו את היעד הזה לאטרקטיבי במיוחד עבורי.
בכל מאמר שתקראו על מיאנמר יתואר השלטון כקשה ובלתי מתפשר שמקשה את חייהם של התושבים ומעשיר את חיי החונטה השולטת וזו הסיבה שבכל מאמר או ספר טיולים (שאגב אין אף לא אחד בשפת הקודש) ממליצים על מסלולים אלטרנטיביים כדי לא לשלם כסף למוסדות השלטוניים בכניסה לאתרים ובלינה במלונות שבבעלות המדינה.
אני לא יודע, אני לא חושב שאני כזה יפה נפש שיגיע פעם בחיים למדינה שעל סף הריצה אל המערב ואוותר על נקודות החשובות כי הכסף שלי מגיע למדינה. ובכל אופן, נגיע נחוש ונחליט.
טוב, בהתלהבות כבר הגעתי כמעט לסוף אז נתחיל בהתחלה, יש תכנון שלד יש כרטיסי טיסה יש ויזה שעשיתי בשגרירות בורמה בישראל שהיא אגב השגרירות הראשונה של בורמה שנפתחה איפשהו בעולם בגלל עסקאות נשק של החונטה הישראלית עם החונטה הבורמזית. לך תבין איך נשק קושר אנשים ומדינות.
נחיתה רכה ככל האפשר בבנגקוק האגדית. העיר עם הקסם והריח הגדול בעולם לדעתי. יומיים של מסג ואננס וטיסה לינגון שנקראה בעבר רנגון שעד לא מזמן היתה בירת בורמה אבל היום הבירה הוחלפה לאיזו עיירת ספר שלידה בסיס צבאי גדול.
כמה ימים בניגון יספיקו כדי לראות את המקדשים והמנזרים העיקריים. אם יתאפשר אולי סדנת מדיטציה משם נעלה צפונה לבאגאן עיר המקדשים הדומה (כנראה) לאנקור וואט בקמבודיה. הלאה בשייט איטי למדלאיי העיר השנייה בגודלה בבורמה משם לקלאו עיירת הבסיס לכל הטראקים המפורסמים לשבטי המיעוטים האתניים בבורמה וכמובן הטראק לאגם אינלה שכמובן אצעד אותו בשמחה רבה. האגם אינלה נעשה עוד כמה ימים של רגיעה וצילום ומשם נחזור חזרה למנדלאיי ובטיסה לבנגקוק לעוד יומיים של מסג אננס ורשימת קניות.
בורמה שופעת במחלות טרופיות טפילי קיבה ומעיים עלוקות וחיות מזיקות בעיקר כאלו שחורקות וזוחלות. נקווה שהכל יעבור חלק ומאגנוס לא יצטרך לבוא לחפש אותי.
אז רגע לפני שהחיים מגלגלים אותי הלאה יצאתי לדרך, אתם איתי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה