שרדתי עד 23:00. כן, הייתי בטוח שני נופל ב 8 אבל כמה אנשים צבעוניים סביב שולחן אחד וכמה בירות והצלחתי לשבור את מחסום העייפות.
במהלך הלילה התעוררתי מספר פעמים מרעמים עזים מתגלגלים ורעש מחריש אוזניים של גשם זעף. נזכרתי בלאוס וההצפה מהנהר אבל הייתי כל כך עייף שפשוט התהפכתי לצד השני והמשכתי לישון
בבוקר, סקרן מתוצאות הלילה הגשום התקלחתי זריז ועפתי לראות את הרחוב. היו מספר שלוליות חלקן גדולת אבל לא מעבר לזה. אכלתי ארוחת בוקר שכללה מרק עם אטריות אורז וליד אורז כדי לגוון.
אכלתי ואספתי את עצמי לכיוון מקדש בוטטונג בו לפי המסורת מצויות 8 שערות של בודהה ולא כתוב שאלו שערות משערות ראשו של הבודהה אז אפשר רק לדמיין. המקדש בקרבת הגסטהאוס פשפשיה שלי על שפת הנהר אז ביקשתי מפקיד הקבלה שיתן לי כיוון כללי לנהר ומשם אסתדר. הוא שאל לאן אני רוצה להגיע והציע להצטרף, סבבה, אני יודע שזה בטח יעלה לי אבל סבבה.
יצאנו כשבדרך הוא מציע לי לעבור דרך חבר שלו שיש לו בית תה מסורתי. נשמע יקר ונשמע כמו הונאה בקטנה אבל זרמתי ואמרתי אני אשמח לתה בורמזי. דקותיים הליכה והגענו לבית תה שהוא בעצם סככת קש מעל האדמה החשופה ומספר כסאות ושולחנות נמוכים מפלסטיק. טוב, אז הוא התכוון לכזה מסורתי. נכנסנו ובעל המקום מייד התפנה למראה הזר שמילא את המקום. הוא הגיש לנו תה בורמזי שזה בעצם תה סיני ירוק עם מלאאאאאא חלב ממותק. מתוק להחריד בלי שום קשר לתה. גמעתי את התה כדי לא להעליב את המארח שהתעקש שלא נשלם. והמשכנו לכיוון המקדש. במהלך הדרך הוא קיבל טלפון מהבוס ונאלץ לחזור. אני המשכתי ללכת 5 חמש דקות נוספות עד למקדש.
המקדש שוכן על שפת נהר ינגון וממש לצידו מזח צף חלוד עד כדי ריקבון. פחד מוות ללכת עליו זה פשוט נסדק קצת יותר עם כל צעד. אחרי סיבוב קצר על שפת הנהר שאגב נראה מזוהם לחלוטין הסתובבתי ונכנסתי למקדש. כמובן בכניסה יש לשלם דמי כניסה וכבר אמרתי מה אני חושב על תשלום כניסה למנזר בודהיסטי גם אם אני זר. שילמתי 3500 צאט, חלצתי, וכן, גם מהגרביים נפרדתי ונכנסתי פנימה. אני חייב לומר שזה אחד המקדשים המעניינים ביותר שראיתי עד היום (וראיתי שניים שלושה) בסטופה המרכזית בנויה כמבוך משולשים. ממש מסדרון צר שנע באלכסונים כשבכל בסיס של משולש ארון גדוש בחפצי פולחן עתיקים אומנם עצבן אותי שארון הזכוכית מגודר בשתי שכבות של סורגים אבל החפצים בפנים היו מרהיבים. קירות המבוך מכוסים בטקסטורות אסייתיות וכמובן, עשויות זהב. גובה הקירות כ 6 מטרים וכל החלק שבהשג יש אדם מצופה בזכוכית. אל החריצים בין לוחות הזכוכית משחילים המקומיים שטרות כסף למזל. מעבר ראשון מהיר דרך המבוך הביא אותי באורך פלא אל נקודת ההתחלה ושם הבנתי שהמסדרון הזיגזגי הזה בעצם משלים את מעגל הסטופה. במעבר שני התעמקתי בחפצים מאחורי הסורגים ובטקסטורות של ריקועי הזהב על הקירות. בדרך עצר אותי נזיר וביקש להצטלם איתי ועוד ילדה ועוד ילד ועוד משפחה קיצור האטרקציה של הסטופה. בסוף המעגל ובעצם בנקודת ההתחלה התגודדו אנשים והלכתי להציץ במה מדובר. אם כן, שם מאחורי ההמון עמד חלון ובו סדק ברוחב של כ 8 סנטימטרים. איך אני יודע שזה 8 ולא 7? מאוד פשוט, קוטר העדשה שלי 77 ממ והיא השתחלה ממש על הקשקש אל האשנב הפתוח. מהעבר השני של החלון מקדש שלם על 8 שערות והכל מזהב ואבנים יקרות. המקומיים שיש הרושם שאין להם כסף לאכול זורקים שטרות כסף מבעד לאשנב ונראה לי שמישהו אוסף את זה פעם ב.
יצאתי אל החצר של הסטופה שם עמדה בריכה בה צבי מים ושפמנוני ענק הייתי קרוב פסע מלשלוף חכה. טיילתי סביב הבריכה ובנוהל שכמעט הפך רגיל הצטלמתי עם לא מעט מקומיים.
יצאתי החוצה אל שוק הנזירים שדי התמלא מהרגע שנכנסתי למקדש וטיילתי בין המוכרי הקטורת פעמונים פסלונים ומנחות למיניהן. בקצה השוק הקטן עליתי על מונית למקדש שוואדאגון, אולי המקדש החשוב ביותר במינמאר ובטוח שאחד הגדולים.
3 דולר ורבע שעה אחר כך הגעתי למקדש. אגב 3 דולר זה המחיר למונית מכל מקום לכל מקום בעיר לא משנה אם זה דקה או 20 אם כי הצלחתי עד כה פעמיים לשלם 2 דולר על נסיעה קצרה שנבעה מעצלות ללכת 10 דקות ב 40 מעלות ו 85% לחות. במהלך הנסיעה השמיים לאט לאט התקדרו ונעשה חושך באמצע היום. שילמתי לנהג ונכנסתי מהר לכניסה המקורה של המקדש הענק הזה. רגע אחר כך התחיל לרדת גשם זעף. הגשם ניתך בכבדות כחצי שעה שבינתיים אני משלם 8 דולר כניסה למקדש (8 דולר!!!!) חולץ נעליים וגרביים ועולה במעלית של השער המזרחי למקדש.
המתנה קצרה והגשם פסק עכשיו רק נשאר ללכת על רצפת הקרמיקה של המקדש הרטובה מהגשם. לאט לאט אני מבין את הפרנציף ומחליק את דרכי לעבר הסטופה המרכזית. כאן לא ניתן להכנס אך תוך הסטופה הענקית אלא ללכת סביבה כאשר בפלטפורמה המוגבהת עליה יושב המקדש יש עשרות מקדשים מאות פסלי בודהה ועשרות סטופות קטנות. בכל אחת מארבעת רוחות השמיים כניסה למקדש עם מעלית וגרם מדרגות ארוך רחב ומלא בדוכנים המוכרים חפצי פולחן שונים ומשונים. ריחות הקטורת מתערבבים לבליל של ריחות חריפים שגורמים לי להתעטש לא פעם. עליתי וירדתי בגרמי המדרגות ביקרתי בחלק מהמקדשים ישבתי באחד מהם ונחתי מעט תוך כדי התבוננות בנזירים שעושים מדיטציה ובחוץ גשם זעף יורד.
הקדשתי למקום כשלוש וחצי שעות והרגשתי שמיציתי אז יצאתי והמשכתי למקדש צאקהטאטגאי ולמקדש נאטהטאטגאי שני מקדשים סמוכים באחד מהם בודהה שוכב ובשני יושב בהתאמה.
לפני חמישים שנה בערך עמד שם פסל בודהה ענק שעייף וקרס אז המקומיים התווכחו האם הבודהה התעייף וקרס כי רצה לשכב או לשבת והתוצאה, כנראה שגם וגם.
ראשון נכנסתי לשוכב שם נדבק אליי מדריך מקומי (תרגום למדריך מקומי, מובטל שמחפש להוציא כסף מתיירים) שהתחיל להסביר לי על המקדש. הסתכלתי עליו, גבר צנום ונמוך סביב גיל 65 עם מעט מאוד שיניים והחלטתי שאני זורם הטעות היתה שלא סגרתי איתו מחיר מראש. לא נורא נסתדר.
אחרי ההסבר המלומד על המקדשים התחלנו ללכת סביב בסיס הבודהה השוכב שם עמדו פסלי בודהה שונים שוכבים יושבים במדיטציה יושבים בשלווה עומדים ומדגימים את חמשת עיקרי הבודהיזם, לא תרצח, לא תגנוב, לא תשקר, לא תנאף ולא תשתה אלכוהול, אם כי את האחרון קצת הגמישו והיום זה לא תשתה לשוכרה כי כנראה הבירה פה ממש טובה או זולה. מניסיון הבירה המקומית סבירה פלוס ועולה קצת פחות משני דולרים לבקבוק של 640 מ״ל. מצחיק כי ארוחה עולה דולר אחד והבירה שליד הארוחה עולה יותר מהארוחה. הזרם הבודהיסטי העיקרי במיאנמר הוא הטראוודה וזה מאוד ניכר במקדשים ובאנשים. תוך כדי הליכה טן, זה שמו של המדריך, שאל אותי מהיכן אני והתשובה שלי הובילה לדיון פוליטי בו טן בעיקר דיבר על השלטון המושחת במיאנמר במונהג ביד קשה כי שני גנרלים שיש שמועה שאחד מהם מת אבל אין אישור לכל עדיין. בשנה הבאה צפויות כאן בחירות והוא אופטימי לגבי התוצאות, צבת לי קצת התמימות של אדם מבוגר.
המשכנו בהליכה דרך מספר פסלים נוספים עד שהגענו לשולחן מתומן שכל צלע מייצגת יום בשבוע ויחד איתו מספר מזל, כוכב מלווה וחיה. אז למה מתומן הרי יש רק 7 ימים בשבוע אז זה ידוע שיום רבעי מחולק לפי הבודהיזם לשני ימים, בוקר וערב.
אז אני נולדתי ב 25/11/74 יום שני החיה שמייצגת אותי הוא הטיגריס כיוון המזל שלי הוא מזרח (ברור לא) לא זוכר את הכוכב ואת כל השאר אבל אני כן זוכר שהוא אמר שאני ואשתי מאוד מתאימים כי הכיוונים שלנו הפוכים אני במזרח והיא במערב כמה סימבולי לתקופה הנוכחית.
טוב סיימנו את הסיור במקדש הבודהה השוכב וחצינו את הכביש למקדש הבודהה היושב ושוב הגשם התחיל להרעיש. למזלי כבר היינו תחת הסככה של הכניסה למקדש. סיבוב בין פסלים דומים ומשמעויות דומות וכשפסק הגשם יצאנו רציתי לשלם לו ולתפוס מונית למלון והוא ביקש להצטרף, טוב, מוזר אבל בטח הוא גר קרוב אז אני עוזר לו בסהכ. עלינו למונית ו 3 דולר אחר כך היינו בכניסה לגסטהואס באופן מפתיע הוא ירד איתי. רציתי לעלות להתקלח והצעתי שוב לשלם לו אבל הוא אמר בוא נשב יש לי עוד כמה דברים לספר לך. טוב אז מסתבר שהוא גר ליד מקדשים קצת צפונית לשם. הזמנתי בירה והצעתי לו והוא סרב ואבל מזגתי לו לכוס והוא שתה. באיזהשהוא שלב כבר רציתי ללכת להתקלח אז קמתי הוצאתי 3 דולר (יום עבודה במינמאר 1 דולר ל 8 שעות) והוא הוציא משקפיים הסתכל ואמר אבל המחירון הסטנדרטי זה 10 דולר. לקחתי את הכסף חזרה ואמרתי לו זה לא שכר זה טיפ אני לא ביקשתי את שרותך אתה נדבקת אליי עד לכאן. הוא מיד אמר טוב אז 5 ריחמתי עליו נתתי לו 4 דולר ונפרדתי ממנו לשלום.
מקלחת בקטנה, יש משהו מאוד מנחם במים הזורמים פה. מים מקבלים משנה משמעות ב 43 מעלות ו 85% לחות.
ירדתי לארוחת ערב בגסטהאוס כי לא נשארה בי טיפת אנרגיה לצאת לאנשהו וישבתי בחוץ עם בירה, מה שנקרא בופה יתושים אוכל כפי יכולתך.
זהו, תם לו עוד יום. תמונות בעוד חודש (בערך) מחר יום חדש.
